<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים ס"ז—ס"ח</h1>
<h2>דף פט.</h2>
ק"ל ההיא דסנהדרין [ע"ז ח' ע"ב, שבת ט"ו ע"א] דאמרינן גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות לומר שלא וכו' ומשמע שלא דנו דיני נפשות בכל א"י הואיל ולא היתה סנהדרין בלישכת הגזית. וכן מפרש בקונטרס, מפני שכתוב וקמת ועלית אל המקום מלמד שמקום גורם. ובפ' אלו הן הנחנקים גבי זקן ממרא תנן אין דנין אותו לא בב"ד שבעירו ולא בב"ד שביבנה ומפ' בקונטרס לא בב"ד שביבנה אם נשאלו בב"ד שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה שם ימים עד שגלתה סנהדרין ליבנה ועדיין הבית קיים ואח"כ שנה כבתחילה אין ממיתין אותו ביבנה וטעמא משום דכתיב וכל ישראל ישמעו ויראו אבל שאר חייבי מיתות ב"ד משמע דממיתין ביבנה. ועוד נפלאת היא דפ' ראשון [סנהדרין י"ז ע"ב] משמע דר' עקיבא ור' אליעזר ור' יהושע היו סנהדרין ביבנה, למאי הלכתא הואיל ולא דנו דיני נפשות. ועוד ההיא קרא וקמת ועלית מוקמינן בזקן ממרא אינו חייב עד שימרה ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ובלישכת הגזית. בזקן ממרא טעות יש בספרך דאין ממיתין גרסינן, והוא כבר נידון כשהיו סנהדרין במקומן ואפילו גלו אחרי כן [לא] קטלינן ליה. וחייס לכל ישראל — ואשר נפלאת על ר"ע וחבריו שהיו ביבנה, דע לך כשהיו רואין שעה צריכה היו מושיבין ב"ד בלישכת הגזית ודנין ביבנה ובשאר מקומות, וליתא בסנהדרין אלא בע"ז.
